שני אתרים ששווים יחסי ציבור

השבוע גלשתי בשני אתרים שלדעתי מגיע להם קצת יחסי ציבור. האתר יעל מבקרת בקולנוע שאולי זה קצת מאוחר מידי להמליץ עליו אבל מצד שני צריך למהר ולבקר בו לפני שיסגר, והשני – אתר מוטקה המיועד לאוכלוסיה הבוגרת.

יעל מבקרת בקולנוע הוא אתר לחובבי קולנוע. האתר פעיל משנת 1998 וכולל מאות סקירות וביקורות על סרטים מזווית אישית. האתר הוקם על ידי יעל ואורן, בן זוגה דאז ומתישהו הצטרפה גם קרן אחותה. האתר הוא פשוט אתר של חובבי קולנוע וחובבי כתיבה אישית על קולנוע. פשוט יופי.

לא מזמן הודיעו מפעילי האתר כי האתר יפסיק להתעדכן ואולי אפילו ירד מהרשת בחודש. אפשר לקרוא על הורדת המסך באתר עצמו.

האתר השני שבהחלט שווה יחסי ציבור הוא מוטקה – שמגדיר את עצמו כ-"נקודת המפגש לאוכלוסיה הבוגרת" - כלומר, אתר המיועד לגיל הזהב ולפנסיונרים.

האתר מוטקה (שגם השם עצמו הוא הברקה נהדרת) מכיל מידע, מאמרים ונקודת מפגש לאוכלוסיה הבוגרת. כך למשל ניתן למצוא באתר מאמר על דיור מוגן מסוג אחר, אוסף מידע חשוב בנוגע ל-זכויות גימלאים ואולי אחד החלקים החשובים ביותר באתר - מערכת הכרויות למבוגרים .

האתר מוטקה הוא אתר טוב, אינו ציני ובהחלט מומלץ ושווה ביקור והמלצות להורים/דודים ומכרים בגיל הנכון.

כמה עצות יחסי ציבור לשרי אריסון – אחרי שנפרדה מרני רהב

רני רהב, כבודו במקומו מונח ואין ספק שהוא איש יחסי ציבור סופר מקצועי שמנהל משרד יחסי ציבור הגדול והאיכותי במדינה. ובכל זאת, כאשר חושבים על תדמיתה של אריסון הרי שאסוציאציות הראשונות עליה הן: יורשת המיליארדים, קצת קוקו עם כל נושא מהות החיים וחוסר רגישות מושלם בפיטורי האנשים.

שרי אריסון יכולה כמובן להתעלם מהתדמית הציבורית שלה ולעשות מה שהיא רוצה, המיליארדים ימשיכו לשכון בחשבונות הבנק שלה, אבל כנראה שאכפת לה מהתדמית האישית שלה ולכן לדעתי היא צריכה בראש ובראשונה לחשוב איך היא רוצה שיתפסו אותה: אשת עסקים או אשת חברה, אישה עשירה ופילנתרופית או יורשת מיליארדים מפונקת.

לו אני הייתי נשכר לשמש בתור איש יחסי ציבור לייעץ לשרי אריסון הייתי אומר לה: גברתי, מרגע זה אף אחד את מקורקעת. שום מסיבה, שום אירוע, שום אירוח. שאף אחד לא יתפוס אותך בחצי קבלת פנים, רק בישיבת דירקטוריונים.

פיטורי 900 העובדים מבנק הפועלים אולי נתפס לרגע כמשבר תקשורתי ושלי יחימוביץ' הייתה צינית אבל בעצם זה אומר - שאת אשת עסקים קשוחה שרוצה לייעל את העסק שלה. כשמנסים לכפר על כך על ידי חשיפת פעילות פילנתרופית זה נראה כמעשה ממש טיפשי (בהיבט של יחסי ציבור כמובן).

גם את הראיונות והתגובות הייתי מסנן לפי פרמטר אחד – מאיפה מגיע העיתונאי. אם הוא מגלובס, דה מארקר, כלכליסט או מהחלקים הכלכליים של ידיעות או מעריב (וכך גם ברדיו ובטלוויזיה) ברוך הבא. כל עיתונאי אחר צריך לראות שלט - אין כניסה - גם אם הוא אילנה דיין שבאה לעשות כתבת תדמית על שרי אריסון כדי "לפצח את דמותה".

היכטה, הווילות המפוארות וכל מקומות המגורים, האוספים הפרטיים וכיו"ב צריכים להסתתר מעין המצלמה. זה עניינך הפרטי ולא עניינו של הציבור.

באשר לעסקי הפילנתרופיה – יש משהו ציני וכך הציבור תופס את זה ולא יעזור שום דבר – כאשר בנק שגובה ממך עמלות מטורפות במשך כל השנה, נותן לך להסתופף עם אלפי אנשים בכניסה לכל מיני גנים ומקומות ציבוריים במשך שבוע אחד בפסח - בחינם. ארקדי גיידאמק תורם מיליונים אבל רוצה תמורה. מצד שני כולם יודעים שהוא רוצה לקנות את אהבת הציבור בכסף, לכן קנה את בית"ר ירושלים כדי להפוך לארקדי מלך ישראל. בקיצור, אם את תורמת, תתרמי בסתר, או שתקבלי שלט "תודה לשרי אריסון". שום חשיפה מעבר לזה.

שלוש שנים מהיום ואולי תהיי פחות נאהבת על ידי "הציבור הרחב" אבל התדמית שלך תשתנה מקצה לקצה. ואם את רוצה להיות פילנטרופית אמיתית, אז קחי מיליארד דולר ותסגרי את המינוס לכל קשי היום שבנק הפועלים מתעמר בהם ומאיים לזרוק אותם מהבית. פשוט וקל - גם ארקדי עשה את זה כשסגר את החובות במכולות לכל החייבים בשדרות. את עשירה ממני אז תלכי רחוק יותר.