יחסי ציבור ישירים בתנ"ך - 2 - על יום העיון של אליהו

פרק יח במלכים א, מספר על אליהו ונביאי הבעל. כאמור, אני מסתכל על זה דרך משקפי יחסי הציבור.
בסיפור, אלוהים, מבקש מאיש יחסי הציבור שלו למסור מסר לאחאב, המלך הסורר. אליהו בתור איש יחסי הציבור מבצע את המשימה ועל הדרך יוזם בעצמו משהו נוסף.

הלקוח אמנם לא ביקש, אבל אליהו כאיש יחסי ציבור מנוסה שמבין דבר או שניים, מארגן כנס גדול בכרמל ומזמין אליו את כל העם.

תחילת הכנס עם מופע – מופע כושל מחד ומופע הומור מאידך. אליהו מאתגר את ארבע מאות וחמישים נביאי הבעל האם הם יצליחו להדליק אש במזבח ושימו לב כי זהו אחד הקטעים היחידים בהם מופיע הומור בתנ"ך.

לאחר החלק הראשון, הוא עולה להציג את הלקוח שלו.

הלקוח שאמנם לא עורב בפרטי ארגון הכנס, מופיע ברגע החשוב ומדליק עבור אליהו את אש המזבח.

קהל היעד ומטמיע את המסר באופן מיידי – "ירא כל העם, ויפלו על פניהם, ויאמרו ה' הוא האלוהים, ה' הוא האלוהים".

אליהו לא מסתפק בזאת, אלא אחרי שהוא שוחט את נביאי הבעל (אין היום אנשי יחסי ציבור שכאלו) מביא את הלקוח שלו לתת את מופע הסיום: גשם גדול (שמתחיל בהדרגתיות – שמים נקיים, ענן קל ובסוף גשם של סוף בצורת).

אפשר ללמוד מהסיפור הזה שלמרות שהלקוח לא תמיד מבקש, חשוב להציג בפניו רעיונות יצירתיים. עוד כדאי ללמוד שיחסי ציבור ישירים עשויים להיות יעילים במיוחד להבדיל מיחסי ציבור עקיפים כמו קשרי עיתונות) .

ודבר אחרון שמעניין בפרק ולאו דווקא קשור ליחסי ציבור ואולי בעצם כן, - לאן נעלמו 400 נביאי האשרה הסמוכים על שולחנה של איזבל - בתחילת הפרק. האם יש כאן ניגוד אינטרסים מצידו של אליהו?