יום שני, 25 בפברואר 2008

האם הנעל של הסנדלר מהודרת מידי?

כאשר משרד יחסי ציבור רוצה לעשות לעצמו קצת יחסי ציבור, הוא בדרך כלל מרים אתר אינטרנט חדש, אולי מוציא הודעות לעיתונות על לקוחות חדשים, אולי יוזם כמה אייטמים או "נדחף"לאייטמים בעיתונות. הוא גם יכול להשתתף על בסיס קבוע באחד הפורומים בתחום או פורומים אחרים שם יוכל להביע ידע. במקרה של פרסום, יוכל גם להשתמש במודעת האדוורדס של גוגל. אולי מסיבה זו ההודעה הזו נראתה לי ממבט ראשון די חריגה.
חריגה, אולי כי היא בוטה מידי, אולי כי היא משדרת לטעמי קצת יוהרה, קצת נאיביות וגם קצת טיפשות. היא גם צרמה לי בקריאה ראשונה על כך שבעצם לא היה שם שום סאבטקסט, הכל מוגש עם כפית לפה. המסרים שם ממש מופיעים כרשימה אחת גדולה.
במחשבה שניה, כאשר קראתי את ההודעה שוב, היא נראתה לי כהעזה מעניינת. אולי דווקא בגלל שהיא כל כך חריגה אולי היא לא כל כך מטופשת כפי שנראתה לי בקריאה ראשונה.
ובעצם למה לא? למה ש שהנחתום לא יעיד על עיסתו ואם החייט תופר לעצמו חליפה, למה שלא תהיה המהודרת שבחליפות?(כך לטעמו)

אם אותו איש יחסי ציבור הוא מאמין גדול במוצר שהוא מספק ללקוחות, אם הוא רוצה להציג את הישגיו, אם לדעתו ההמלצות של האנשים על אופיו אכן משכנעות, אז למה לא?
אני מניח שאותו איש יחסי ציבור חשב לעצמו שבעצם מה שטוב ללקוחות שלו, עשוי להיטיב גם עמו. הוא יודיע על קמפיין חדש (הודעה ראשון של "זכינו בלקוח או משהו כזה) ואחר כך יוציא עוד הודעות על כל לקוח חדש. אולי יזום על עצמו כמה אייטמים ואם הוא מספיק מתוחכם, יקח את אחד התקציבאים במשרדו כדי שיטפל בו כמו כל תקציב יוקרתי אחר במשרד.

אין ספק שייש כאן ניסיון מעניין ושווה יהיה לעקוב אחריו. מאחר וכוונתו של המשרד המדובר היא לחשוף את עצמו כמה שיותר, אפשר יהיה לראות עד כמה "הקמפיין" יצליח או לא.

יום שני, 11 בפברואר 2008

אחלה יחסי ציבור למודו עם סקפטיות יתר של גלובס

יחסי ציבור להייטק זה תחום הקרוב מאוד אלי. שנים רבות התמחיתי בעניין (בשנים האחרונות התרחבתי למתן שירותים נוספים כמו יחסי ציבור באינטרנט ובעיקר לתחומי פעילות נוספים) ולכן אני עוקב תמיד אחרי עבודה של אחרים בתחום.

אתמול מוקדם בבוקר הרהרתי לעצמי שדב מורן ולחברתו החדשה זוכים ליחסי ציבור נהדרים. לא יודע מיהם, אבל אין ספק שהשיגו כיסוי נהדר לאורך כל הדרך. יש לציין שאתמול מוקדם בבוקר היה לפני שקראתי את גלובס של ערב קודם.

פרסום ראשוני על עצם הקמת החברה, גיוס הכס ולבסוף ההכרזה על המוצר - כל אלו קיבלו כיסוי רחב עם טעם של "העיתון גילה בעצמו". רוב הכיסוי היה דרך אגב, מתלהב.

דב מורן הוא איש כריזמטי, עם הצלחות מוכחות וגם משתף פעולה נהדר עם משרד יחסי הציבור שלו (כך לפי התמונות) אין ספק שהוא שווה כתבות וראיונות.

לעומת כל מה שכתבתי, אתמול זכה לכיסוי סקפטי במיוחד בגלובס. על בלעדיות בעיתונות שווה לכתוב יום אחד בהרחבה וגם להביא את המקרה הזה כדוגמא מעניינת. נראה שגלובס העדיף את גישת הספקנות יתר בעיקר כנגד הגישה המתלהבת בדה מארקר. כאילו רצו להגיד ליחסי הציבור של מודו: "נתתם בלעדיות לאחרים? עכשיו תראו מה זה".

אני לא חושב שנגרם נזק. גם לא נכתבו שטויות. אבל עכשיו יחסי הציבור למודו בעיני עדיין נהדרים אבל עם כוכבית וגם את הגישה הזו שגלובס הפגין אני מאוד לא אוהב.

יום ראשון, 10 בפברואר 2008

יחסי ציבור ישירים בתנ"ך - 2 - על יום העיון של אליהו

פרק יח במלכים א, מספר על אליהו ונביאי הבעל. כאמור, אני מסתכל על זה דרך משקפי יחסי הציבור.
בסיפור, אלוהים, מבקש מאיש יחסי הציבור שלו למסור מסר לאחאב, המלך הסורר. אליהו בתור איש יחסי הציבור מבצע את המשימה ועל הדרך יוזם בעצמו משהו נוסף.

הלקוח אמנם לא ביקש, אבל אליהו כאיש יחסי ציבור מנוסה שמבין דבר או שניים, מארגן כנס גדול בכרמל ומזמין אליו את כל העם.

תחילת הכנס עם מופע – מופע כושל מחד ומופע הומור מאידך. אליהו מאתגר את ארבע מאות וחמישים נביאי הבעל האם הם יצליחו להדליק אש במזבח ושימו לב כי זהו אחד הקטעים היחידים בהם מופיע הומור בתנ"ך.

לאחר החלק הראשון, הוא עולה להציג את הלקוח שלו.

הלקוח שאמנם לא עורב בפרטי ארגון הכנס, מופיע ברגע החשוב ומדליק עבור אליהו את אש המזבח.

קהל היעד ומטמיע את המסר באופן מיידי – "ירא כל העם, ויפלו על פניהם, ויאמרו ה' הוא האלוהים, ה' הוא האלוהים".

אליהו לא מסתפק בזאת, אלא אחרי שהוא שוחט את נביאי הבעל (אין היום אנשי יחסי ציבור שכאלו) מביא את הלקוח שלו לתת את מופע הסיום: גשם גדול (שמתחיל בהדרגתיות – שמים נקיים, ענן קל ובסוף גשם של סוף בצורת).

אפשר ללמוד מהסיפור הזה שלמרות שהלקוח לא תמיד מבקש, חשוב להציג בפניו רעיונות יצירתיים. עוד כדאי ללמוד שיחסי ציבור ישירים עשויים להיות יעילים במיוחד להבדיל מיחסי ציבור עקיפים כמו קשרי עיתונות) .

ודבר אחרון שמעניין בפרק ולאו דווקא קשור ליחסי ציבור ואולי בעצם כן, - לאן נעלמו 400 נביאי האשרה הסמוכים על שולחנה של איזבל - בתחילת הפרק. האם יש כאן ניגוד אינטרסים מצידו של אליהו?

יום שבת, 9 בפברואר 2008

האם גוגל ויתרה על הבאז ברשת?

הבוקר חשבתי על עצם העובדה שגוגל עובדת עם משרד יחסי ציבור.

עד לפני שנה (וגם במהלך השנה האחרונה) רוב החדשות מטעם גוגל יצאו כבדרך אגב והתגלגלו די מהר מפה לאוזן או ומבלוג לבלוג, שיטת הבאז.

פיצ'ר חדש, מוצר חדש או שירות חדש מוזכרים כבדרך אגב באחד מהבלוגים של גוגל, או לכל היותר, איזה סמנכ"ל בכיר אומר משהו באיזה כנס ומאותו הרגע הדברים עברו ברשת במהירות ומשם לעיתונות הממוסדת.

היו אף מקרים בהם החברה לא אמרה מילה, אלא נתנה לגולשים לגלות (או שהם גילו את זה בעצמם) שהיא למשל רשמה דומיינים חדשים. כך היה עם שירות ג'ימייל.

במקרים אחרים פתאום באחד השירותים מופיע קישור - "מה חדש" המוביל לדף עם כותרת נונשלנטית - "זה מה שהעסיק אותנו בתקופה האחרונה" והנה... יש לחברה משרד יחסי ציבור חדש.

כמה שהמשרד לא יהיה מדליק, עם ראש גוגלי, עם גישה גוגלית, עדיין הוא יפעל בדרכים מסורתיות - יוציא הודעות לעיתונות, יארגן מפגשים בין אנשי גוגל לעיתונאים, יקבל שאלות וישלח למנכ"ל החברה כדי שזה ישיב "אין תשובה" (גוגל לא נוהגת לענות יותר מידי על שאלות) וכיו"ב.

כן, נכון, כאשר מקדמים מוצרים ארגוניים או פועלים לגיוס עובדים, צריך גם לעבוד בשיטות מסורתיות, לעבור תהליך של מעין תאגידציה ובכל זאת... עושה רושם שהחברה לפחות בישראל ומן הסתם גם במקומות אחרים ואולי גם במרכז החברה, עוברת תהליך של "התברגנות".

אין עדות טובה יותר מאשר ההודעה לעיתונות שיצאה מטעם גוגל ישראל על כך שהחברה שכרה משרד יחסי ציבור חדש.

יום רביעי, 6 בפברואר 2008

גוגל בחרה במשרד חדש ואני מפרגן (וגם מקנא)

בהמשך לשני פוסטים קודמים (על יחסי ציבור לגוגל ועל הודעה לעיתונות ראשונה) הנה, פורסם אתמול כי תקציב יחסי ציבור להייטק היוקרתי ביותר לדעתי עובר למשרד יחסי הציבור שטרן אריאלי. גוגל הודיעה כי בחרה בהם בתור הבמשרד החדש שלהם שינהל עבורם את יחסי הציבור בישראל.

שטרן אריאלי נבחר על ידי גוגל לאחר מכרז מקיף ולא מעט בדיקות (כך לפי ההודעה לעיתונות)

אין ספק שזכיה זו ממקמת את שטרן אריאלי כמשרד יחסי ציבור הייטק מהמובילים שייש וסביר להניח שיביא להם לא מעט לקוחות בתחום. בין לקוחות המשרד בתחום: 012 סמייל תקשורת, ICQ, חברת המחשבים DELL, אתר הספורט ONE ועוד.

על התמחות ביחסי ציבור בכלל, על יחסי ציבור הייטק בפרט אכתוב בהזדמנות אחרת. (יחסי ציבור הייטק, זה הבסיק שלי שלי) אבל עתה אכתוב כי הנה אפקט נוסף על הודעה ראשונה על זכיה בתקציב יחסי ציבור חדש: מצד אחד לגרום לקולגות/מתחרים לקנא, מצד שני, גם לתת להם אפשרות לפרגן.

לפני הרבה שנים הכרתי את פופי אריאלי והיא הייתה אחת מהנשים הנעימות והמקסימות שפגשתי ואני שמח מאוד בהצלחתה.

יום ראשון, 3 בפברואר 2008

זכית בלקוח, עכשיו בוא ותספר את זה לכולם

בעולם הפרסום כל זכייה בתקציב חדש מלווה בהודעה לעיתונות: משרד הפרסום X קיבל את תקציב הפרסום של חברת Y. זה כל כך נהוג עד שנראה כי מדובר בחלק מובנה של תהליך העבודה. בעולם יחסי הציבור, הדבר נפוץ באופן חלקי.

בעבר הרחוק חשבתי שהסיבה לכך נעוצה בעובדה שמשרדי יחסי הציבור רואים עצמם כאחים הקטנים של משרדי הפרסום. לעיתים הטרמינולוגיה דומה (תקציב, תקציבאי), לעיתים גם הסיגנון דומה והרי הודעות לעיתונות כאלו נשלחות בדיוק לאותם המדורים ומופיעים בהם לסירוגין, פעם משרד יחסי ציבור, פעם משרד פרסום.

לפני לא מעט שנים, אמר לי מנכ"ל אחד בסיומה של פגישה כי הנה, זכיתי בתקציב של החברה שלו ואני מוזמן לשלוח אליו הודעה לאישור על תחילת עבודה. תשובתי אליו הייתה כי אני אינני נוהג להוציא הודעות שכאלו וכששאל מדוע, עניתי די מיידית כי זה לא מקדם את האינטרסים של הלקוח אלא שלי.

כמובן שזו הייתה תשובה מיידית ובאמת לא נהגתי להוציא הודעות שכאלו, אבל היום ככל שאני חושב על כך, להודעות מהסוג הזה יש מקום והן אמנם משרתות גם את האגו של איש יחסי הציבור וגם מקדמות את ענייניו, אבל מצד שני, גם הלקוח יוצא נשכר מהודעה שכזו.

ראשית, תהליך עבודה משותפת כולל גם יידוע של הגורמים בדבר, בעיקר עיתונאים כי מעתה משרד XYZ מטפל בתקציב ZYX הודעה שכזו משרתת מטרה זו.

שנית, יש כאן איזשהו עניין פסיכולוגי. מצד אחד, יש כאן מסר ללקוח – אני גאה שזכיתי בתקציב יחסי הציבור שלך עד כדי כך שאני רץ לספר על כך כל מי שאני יכול. אני רוצה שהשמות שלנו יהיו מזוהים, לפחות בפני קהלי היעד הרלוונטים. יש כאן גם איזשהו קיבוע של העניין. לא רק חתמנו ולחצנו ידיים, אלא אנחנו מבשרים את זה לעולם, ממש כמו חתונה.

גם הלקוח מצידו יכול להיעזר בהודעה כדי לידע את המשרדים האחרים שבחר דווקא בי (כמובן שעשה החלטה נבונה) ולא בהם. "קראת את הידיעה בעיתון? היא הקדימה את הטלפון שלי".

ולמרות כל הסיבות הנכונות, עדיין נדמה לי שאמשיך שלא להוציא הודעות שכאלו ולגבי הגורמים הרלוונטים – איידע אותם באופן ישיר ואישי ואת ההודעות לעיתונות אוציא רק מטעמו של הלקוח ולא מטעמי שלי.
הרגלים קשה לשנות.